וודאות במציאות ה

# תוכיח שיש - תוכיח שאין
ראשית, נפתח בתשובתו של הרב לאחד שטען בחוצפה וזלזול כנגדו שאין הוכחה למציאות ה',

ענהו הרב - אתה יוצא מנקודת הנחה שאין ומבקש הוכחות שיש, אני יוצא מתוך נקודת הנחה שיש ה', ותוכיח אתה שאין...

אמנם עוד אין באמירה זו תשובה והוכחה, אך זהו כלי יקר במצבים מסוימים - ללמוד להעביר את המשחק למגרש הנגדי.


# מפגש בדרך
קיימת גישה שמוכיחה את קיימות הבורא באמצעות לוגיקה שכלית צרופה ומכסה כך במאה אחוזים את כל צדדי הספקות בסוגיה

[ויש סדרת שיעורים כזו של הרב ראובן פיירמן בערוץ מאיר].

ועם זאת, ביארנו כי אנו בוחרים ללכת על ציר ה'מפגש' - שיבואר להלן.

כמו שבמפגש עם אדם להבדיל,

אמנם ניתן לוודא דרך הוכחות מדעיות שגלי הקול היוצאים מפי נתקלים בגוף שעומד מולי, ומתוך ניתוחי סטטיסטיקה לשער שבאמת קיים כעת אדם מולי -

אך במקום כל זאת ניתן פשוט לפקוח את העיניים ולפגוש את האדם העומד מולי, וממילא לא יהא צורך בכל החישובים -

כן הדבר בקשר עם הבורא.
יתירה מזאת, החיבור והאהבה יבואו בנקל מתוך מפגש, ולא מתוך חישוב קר שמכריח קיימות.

אך 'לא יראני האדם וחי', לכן וודאי שלא מדובר כאן על פגישה דרך ראייה חושנית - גשמית של מהות ביחס לבורא. אז מהו המפגש עליו מדובר?
לשם כך חזרנו למשל האדם: מה אנו פוגשים בקשר עם חבר? הרי העיניים רואות רק את לבושו ופניו, האוזניים שומעות את דיבורו, אבל את עצם הנפש, שזו מהות האדם -

לעולם איננו 'רואים', וכל זה לא גורם לנו קושי להיות בקשר ולהיות בטוחים בקיימותו.

כיוון שדרך הדיבור והתנועה אנחנו פוגשים את רצונו.
כך להבדיל, גם כשאיננו 'רואים את אלוקים' בחוש הפיזי המוגבל -

ניתן לנו לשמוע את דבריו בספר-הנבואה, ולפגוש את חוקי הטבע וניסי ההשגחה על עם ישראל דרכם הוא מתגלה ולפתח את הקשר עימו.

# טוב, אמת ושלום
מהי אם כן הדרך לפגוש? ללכת בדרכו! אם אלך בדרך הנגדית - איכה אפגוש?
דרך ה' היא טוב, אמת ושלום [ע"פ הפסוק בתהלים "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו"].

טוב - סיפר הרב לאותו אדון מה שקרה בכביש החוף, על טרמפיסט כפוי טובה, שעלה לרכב, מיוזע, ביום שמש חם, ולא רק שלא הודה, אלא אחר כמה דקות נסיעה איים על הנהגת בנשקו וגירשה לבקש טרמפ בעצמה, והמשיך לנסוע לבד. שאלוֹ הרב: 'מה דעתך על הנהג?', ונענה - 'בליעל! כפוי טובה! דינו חמוּר!'. 'אם כך, מה תאמר אתה אחרי שבורא עולם אסף את נשמתך על טרמפ - לעולם, ואתה כופר בו ומבקש הוכחה ש'היתה נהגת'?! זה להיות טוב ובעל מוסר?! האתה בראת את עצמך?' איפה החיפוש הבסיסי אחרי מיטיבך שלו מגיעה הכרת טובה?
 
אמת - לאיש אמת, הרואה את שטר הקניין על בית בבית א-ל מחד, ופוגש את נבואות שיבת ציון שנכתבו לדורות ומתקיימות אחת לאחת לעינינו לא נשארות ספקות בנושא הזה:
ירמיה פרק-לב- {טו} כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת: {לז} הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח: {מד} שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם ה':
ועוד דוגמאות רבות.

עד כדי כך שאף בותיקן מעוז הנצרות שינו בחנוכה האחרון בכתביהם את יסודות דתם בכך שהודו שעמ"י נשאר אהוב ונבחר ע"י ה', לאור המציאות של שיבת ציון המשגשגת.

 

#  גם אני כופר
כופר שניגש לרב צבי יהודה קוק זצ"ל וטען באזניו 'אני כופר',

להפתעתו הרב צבי יהודה השיב לו בְּמַטְבְּעוֹ ואמר 'גם אני כופר'.

'הכיצד?!' תמה,

והשיבו הרב, שבאלוקים שאתה מצייר - גם אני כופר.
כלומר, ייתכן ובשל השפעות זרות נכנסו דימויים לא נכונים ביחס לאלוקים,

שהכפירה בהם - טובה ונכונה היא.

כאותו המדמה לעצמו את ה' כזקֵן המחלק סוכריות למְרַצים אותו או מכה במקל לעוברים על רצונו.

# הבריאה מעידה
עצם הבריאה, ועוד - זה שהיא מדויקת, וברמות גבוהות ביותר - מגלה על בורא, עם כוונה.

קל וחומר משעון יד שלעולם לא ייאמר שנוצר מעצמו,

אלא שעשאוהו ובחכמה למטרה מסוימת.

וכמעשה ממדען שהכיר במציאות הבורא והכין מערכת כוכבים מְדוּמה כמו מובייל,

וכשבא לבקרו חברו שטרם הודה במציאות אלוקים, והתעניין איך ייצר את המובייל,

ענה לו המדען שלא הוא עשאו,

פשוט השאיר את החומרים במעבדה, יצא לרגע, וכשחזר התערבבו החומרים והמובייל נוצר...
דרך דוגמה זו הוכיח המדען לחברו שלא ייתכן לומר כך על עולם מלא גודל וקוטן מדויק להפליא.
וכאבינו אברהם, שביושר לב הכיר בבורא מתוך התבוננות בבריאה.

# מעמד סיני
נאמנות המסורת בדבר 600,000 נוכחים במעמד סיני, המועברת מאב לאבן נאמנים, ולא מוכחשת גם ע"י דתות זרות -

היא אבן הפינה במענה של ר' יהודה הלוי למלך כוזר בשם החבר.